UA-3629041-1דר' יעקב עזרא - תסמונת סף נמוך

דר' יעקב עזרא
מרפאה נוירולוגית משולבת


דף הבית >> תסמונת סף נמוך
 
כיצד מטפלים בתסמונות הסף הנמוך?
 
המושג "תסמונת סף נמוך" (תס"נ) אינו מושג מקובל בספרות. אם תחפשו בגוגל, כנראה לא תמצאו הרבה.  ישנם חולים רבים הסובלים מ"תלונות רפואיות בלתי מוסברות" Unexplained medical   symptoms   או "תלונות רפואיות סובייקטיביות", subjective health complaints (את המושגים האלו כן תוכלו למצוא הגוגל). חולים אלו פונים לרופאים רבים מבלי למצוא מזור לסבלם. הרופאים בד"כ חסרי אונים, מפנים לבדיקות רבות ומיותרות והחולים נותרים מתוסכלים.  ובאמת, כיצד ניתן לטפל בתסמונת לא מוסברת או בתסמונת סובייקטיבית כלומר שאין בה דבר אובייקטיבי? ההגדרות המקובלות בספרות הינן בעייתיות מפני שהן בעלות אופי לא מתחייב. קשה להתמודד עם תלונות לא מוסברות או סתם תלונות סובייקטיביות.  דוגמא לכך הצגתי במאמר על מעגל הקסמים. בעצם, אין תחום ברפואה אשר אין לו את תסמונת הסף הנמוך שלו. חולים הסובלים מתסמונות סף נמוך הינם בעלי רגישות גבוהה יותר ולכן סובלים יותר (על המנגנונים נספר בפעם אחרת). החיפוש האינסופי אחר הגורם לתלונות רק מגביר את סבלם.  כאשר מאבחנים חולה כסובל מתס"נ ומסבירים לו את האבחנה, עשינו את הצעד הראשון בריפוי. מעתה והלאה כל מה שנותר הוא להעלות את הסף ולשבור את מעגל הקסמים. ההסבר המפורט מהווה את תחילת הטיפול. ההסבר מפחית את רמת החרדה וכתוצאה מכך גם את הכאב. לעיתים, ההסבר עצמו הוא הטיפול ואין צורך בטיפול נוסף. הפסקת הריצה אחר רופאים, בדיקות ופרוצדורות טיפוליות פולשניות מהווים את הנדבך השני לטיפול בתס"נ.
 במידה והטיפול הראשוני לא הספיק, המשך הטיפול מתבסס על ארבעת המרכיבים הבאים:
א. גמילה ממשככי כאבים במידה והייתה צריכת יתר.
ב. העלאת סף הרגישות (בעזרת טיפולים תרופתיים או לא תרופתיים).
ג. פעילות גופנית אארובית סדירה.
ד. טיפול נפשי במידת הצורך.
 
הגמילה ממשככי כאבים:  יש להסביר למטופל את תפקיד צריכת היתר של משככי כאבים בהתהוות הכאב הכרוני. חשוב להבהיר שללא גמילה, לא ניתן לרפא את המחלה. כפי שתיארתי בכתבה הקודמת, ע"מ לשכנע את המטופל להפסיק משככי כאבים חשוב להסביר שהסבל מתהליך הגמילה הוא מוגבל. בד"כ הכאב אינו נמשך יותר מחמישה ימים. חשוב להבהיר למטופל שלמרות הקשיים בהפסקת משככי הכאבים, התהליך משתלם ובסופו הכאב יפחת באופן משמעותי ברוב המקרים.  במידת הצורך, ניתן לאשפז לעזרה בגמילה.
הבחירה בסוג הטיפול להעלאת הסף, תיעשה בשיתוף פעולה עם המטופל תוך בחינת העדפותיו וצרכיו. בד"כ אני מאפשר למטופלים לבחור בין טיפול תרופתי לטיפול לא תרופתי ובמקרים מסוימים אנו מחליטים ביחד על טיפול משולב.
העלאת סף הרגישות: ניתן להעלות את סף הרגישות בעזרת טיפול תרופתי או טיפול לא תרופתי.
טיפול תרופתי להעלאת סף הרגישות: ניתן לטפל בעיקר בתרופות אנטי דיכאוניות . התרופות המקובלות הן Amitriptyline   וטריציקלים אחרים, רוב סוגי ה – SSRI , ו ה SNRI כגוןDuloxetine , וכן  Pregabalin . נבחר בתרופה המתאימה לחולה הספציפי בהתאם לאופי התלונות, לפרופיל תופעות הלוואי של התרופה ולבחירתו של החולה.
 
טיפול לא תרופתי להעלאת סף: בעיקרו, טיפול זה מתבסס על שיטות התנהגותיות וקוגניטיביות  להקניית שליטה והפחתת מתח. ניתן לטפל בעזרת היפנוזה, ביו-פידבק, הרפיה ודמיון מודרך. אני מעדיף להשתמש בהיפנוזה מפני שזו דרך יעילה וזולה שאינה מצריכה מכשור מיוחד. ההיפנוזה מאפשרת מגוון רחב של טיפולים אשר יכולה לעזור למטופל להתגבר על הכאבים מהם הוא סובל. לימוד היפנוזה עצמית, מאפשר גם להעביר את מיקוד השליטה של המטופל ממקור חיצוני (כגון תרופות) למיקוד שליטה פנימי. למעשה, כל טיפול שמפחית את רמת המתח ומגביר שליטה, תורם לביסוס התובנה ולשליטה טובה יותר בסימפטומים. כאשר מדובר בתס"נ הנובעת מסיבות פיזיולוגיות, קרי, תסמונת כאב כרונית שהחלה באירוע פיזיולוגי כלשהו ועברה הנצחה בגלל צריכת יתר של משככי כאבים וחרדה מעצם הכאב עצמו,  טיפול מסוג זה בדרך כלל מניב תוצאות טובות ואין צורך בתוספת טיפול ( כדוגמת החולה עם המיגרנה מן הסיפור הקודם). לעומת זאת חלק מן החולים הסובלים מתס"נ סובלים מבעיות נפשיות משמעותיות אשר תורמות להנצחת התסמונת. במקרים אלו יש צורך בטיפול מעמיק יותר. טכניקות ההרפיה מגבירות את התובנה, כלומר מאפשרות למטופל להיות מודע לקשר בין מצבי דחק לכאב ומאפשרות לחולה להיכנס לתהליך טיפולי ע"י פסיכולוג  ומאפשר  לחולה לבחור בטיפול נפשי מעמיק יותר. שינוי דפוסי חשיבה לוקים והעלאת התובנה מפחיתות אף הן את החרדה ומצמצמות את הדרישה לבדיקות. תובנה גבוהה ממקדת את המטפל והמטופל בטיפול והופכת אותם לצוות חשיבה משותף. שמירה על זכויותיו של המטופל ושיתופו במידע הנוגע אליו באופן מכובד, תורמת אף היא להעצמתו.
 
פעילות גופנית:  הגברת הפעילות הגופנית משפרת את מצב הסובלים מתס"נ.
הימנעות מתנועה, מגבירה את חווית החולי ואת חוויית חוסר האונים של החולים. ככל שהמטופל פעיל יותר, כך מצבו הולך  ומשתפר. פעילות גופנית גורמת להפרשת אנדורפינים המשפרים את התחושה באופן כללי, מעלה את מסת השרירים ואת מסת העצם, מפחיתה סיכון למחלות לב וכלי דם, ולכן חייבת להיות חלק בלתי נפרד מכל טיפול.  המוביליזציה יכולה לכלול כל פעילות אירובית כגון הליכה ושחיה, אך גם פיזיותרפיה, הידרותרפיה או טיפולים משלימים כגון פנדלקרייז או טאי צ'י.
 
טיפול נפשי: יש להמליץ  על טיפול נפשי במידה והמטופל  מרגיש בכך צורך. אם החולה מרגיש שייעוץ נפשי עשוי לתרום לו, יש להפנותו למטפל אשר מודע לתס"נ ויודע לטפל בטכניקות נכונות בתסמונות אלו. אני מפנה בד"כ לטיפול ע"י פסיכולוגים רפואיים אשר רגילים לעבוד איתי. הקשר ההדוק בין הרופא לפסיכולוג הוא קריטי. כאשר הפסיכולוג אינו סומך על הרופא, הוא יתקשה לטפל במטופל מפני שתמיד יחשוש שמא מסתתרת מאחורי התלונות מחלה מסוכנת שהוחמצה. התכנים שעולים בטיפול הפסיכולוגי או הרפואי מאפשרים התקדמות בתהליך הטיפולי בשני המסלולים. המסר האחיד כלפי החולה מאפשר תהליך יעיל יותר ורציף יותר. הטיפולים שהוכחו כיעילים הם טפולים קוגניטיביים-התנהגותיים הכוללים שינוי דפוסי חשיבה, שילוב של טכניקות לשליטה במתחים  עם פעילות גופנית. 
 
 
 
 
להזמנת תור במרפאה ניתן להתקשר 08-9758685 

לייבסיטי - בניית אתרים